שוקו

יום ראשון, 16 בינואר 2011

ברגע שהחלטתי לפתוח בלוג ידעתי שיהיו כמה נושאים שאני בטוח אכתוב עליהם,
זה רק ענין של זמן,
אז הנה פוסט על טדי.

לפני ארבע שנים החלטנו לאחר התלבטויות לאמץ כלב,
דניאל היה בן חמש, ושמח מאוד על הרעיון,
בשבת בוקר אצנו רצנו ל S.O.S חיות בהרצליה, לחפש לנו את המועמד המושלם.

מי שמכיר אותי יודע שזאת לא החלטה של מה בכך עבורי,
גבות הורמו בפליאה.
אני הסטרילית , שפוגשת את המטאטא שלוש פעמים ביום....
שריח הכלור הוא אחד הריחות האהובים עליי..... שמכורה לסדר.....
איך אני משתלבת עם ההחלטה לקחת כלב ?
מאוד בקלות !
ידעתי במה זה כרוך,
בתמונה מצולם ארני, כלב מדהים שליווה אותי מגיל 0, עד גיל 14.
כלב שהייתי מדברת איתו, מספרת לו סיפורים,
בוכה לו כשהייתי רבה עם ההורים וצוחקת איתו.


שלוש פעמים הלכנו לS.O.S חיות,
הסתכלנו על הכלבים ולא הצלחנו להחליט למי להעניק בית,
היו כל כך הרבה כלבים חמודים,
ואז גם היה ויכוח, כלב קטן או גדול?
או אולי בינוני?
רק דניאל בשקט שלו, וכנראה שגם באינטואיציה שלו,
הצביע כל פעם על אותו הכלב,
כלב שעמד בפינה הימנית, בשקט,
 והסתכל על כל הארוע במבט די אומלל.

טדי
האמת , שבהתחלה לא התלהבתי ממנו ,הוא נראה לי גדול מידי,
אבל בפעם השלישית שבאנו, כששעת הסגירה התקרבה
אחד העובדים במקום שאל על אורח החיים שלנו ואיפה אנחנו גרים,
כדי לעזור לנו לבחור את הכלב המתאים,
אחרי כמה שניות,הוא הצביע ישר על אותו הכלב שעליו דניאל הצביע שלוש פעמים
 בתור הכלב המושלם בשבילנו,
ידעתי שזה כבר לא צירוף מיקרים,
זה הכלב שחיכה לנו.

דניאל וטדי

דניאל רצה לקרוא לו שוקו,
אבל כבר קראו לו טדי,
ובגלל שהוא היה כבר בן כשנה לא רצינו לבלבל אותו,
וזה השם שנשאר לו.

אז טדי אצלנו כבר כמה שנים,
נכנס לנו ללב ולנשמה.
הוא חלק מהמשפחה.
בין המילים הראשונות של מיה עוד לפני שאמרה אמא,
זה "טידי" , דרך אגב כל כלב ברחוב זה טידי.
יונתן מאכיל אותו בכל מה שהוא לא רוצה מארוחת הערב.
והדבר הראשון שדניאל עושה כשהוא מתעורר, עוד לפני שהוא קם מהמיטה,
זה לקרוא לטדי, לליטופים של בוקר טוב.

ומה לגבי הסדר והניקיון שלי ?
אך זה מסתדר?
 מה הסיכוי שאני אאמץ כלב שכשיורד גשם,
הולך על הקצה של המדרכה כדי לא לדרוך בבוץ  ?
שלא יושב על השמיכה שלו אם היא מריחה לא טוב ?
שאם קערת המים שלו, לא נקיה ישב לידה ונחכה שננקה אותה ?
 כבקיצור כלב סטרילי כמוני.

פורים 2007

נ. ב.
זה פוסט שנכתב בעשר דקות,
ויוצא ישר מהלב,
ואם שכנעתי אדם אחד להסתכל עכשיו באתר עמותת S.O.S חיות
אני מאושרת !!!

3 תגובות :

  1. אורלי יקרה......
    את מציפה אותי בכל פעם מחדש בזכרונות ילדותינו כשקווי הדמיון שבהם נשזרים בסיפורים שלי.
    הבתים הממורקים היטב, הבגדים הנקיים והמגוהצים להפליא והתסרוקות המהודקות לצד חיות המחמד משירות השיער זכורים לי בברור, וגם שבועתי שלא להכניס עוד את ההולכים על ארבע לביתי ולהשתעבד לנקיון בכל יום...... והנה גם אני אמא לשניים וללוקה, כלבת בולדוג צרפתי בת שבעה חודשים שנכנסה גם היא לעץ המשפחתי. והמסקנה? התפוח לא נופל רחוק מן העץ. תודה על פוסט מרגש וכנה.

    השבמחק
  2. הוא מתוק אמיתי!
    נהניתי מאוד לקרוא, כל הכבוד על האימוץ!

    השבמחק
  3. גם אני, בתור אדם "סטרילי" חשבתי רבות על כלבים וניקיון. והנה- לאחר שנים של צחצוחים ואקונומיקות- מצאתי את התשובה. כלבה חמודה מאוד ואין יותר ספונג'ה. ככה הפכתי למה שאני היום... ג'יפה.
    נהנינו מהפוסט החמוד והמרגש! המשיכי כך!
    ושיהיה לכם המון שמחה בבית המחודש! תתחדשו ותשמחו!
    מעדי של גיל (וגיל) וג'ינה.

    השבמחק